בקשות עלייה – חוק השבות

חוק השבות תש”י – 1950 קובע כי כל לרשותו של יהודי אשר מביע את רצונו להשתקע במדינת ישראל עומדת הזכות לעלות ולקבל לידיו תעודת עולה. זאת, למעט במקרים אותם מפרט סעיף 2 ב’ בחוק –

“(ב)… אם נוכח שר הפנים שהמבקש –

(1) פועל נגד העם היהודי. או

(2) עלול לסכן בריאות הציבור או בטחון המדינה. או

(3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.”

סעיף 2 חוק האזרחות, תשי”ב – 1952 קובע, כי אזרחות מכוח שבות חלה במקרים הבאים:

(1) למי שעלה ארצה או נולד בה לפני הקמת המדינה – מיום הקמת המדינה.

(2) למי שעלה לישראל אחרי הקמת המדינה – מיום עלייתו.

(3) למי שנולד בישראל אחרי הקמת המדינה – מיום לידתו.

(4) למי שקיבל תעודת עולה לפי סעיף 3 לחוק השבות, תש”י-1950 – מיום מתן התעודה.

כך שבהתאם לחוק זה, קבלת תעודת עולה מזכה את האדם, באופן מיידי, באזרחות הישראלית.

בקשות עלייה מתוקף חוק השבות

אולם, על אף הפירוט הרב שנוקטים החוקים הרלוונטיים בעניין, הם אינם מורים למבקשים לעשות עליה, כיצד הם יכולים להוכיח את יהדותם (אשר, כאמור, נדרשת על מנת שיוכלו להיות זכאים לאזרחות ישראלית במסגרת חוק השבות). זאת, עושה נוהל משרד הפנים העוסק בהגשת בקשות עלייה לישראל ומפרט את רשימת מסמכים הנדרשים לשם הגשת בקשות עלייה.

בין המסמכים הנדרשים מצויים מסמכים שחלקם דתיים, ואילו אחרים – מסמכים אזרחיים. המסמכים הדתיים, שמטרתם היא הוכחת יהדותו של המבקש, אינם מפורטים בנוהל, אולם מהותם ברורה – כל מסמך שיכול להוכיח את השתייכותו הדתית של מגיש הבקשה נחשב למסמך קביל. כך שמסמכים ככתובה או תעודה המעידה על קיומה של בר מצווה של המבקש, אחד מהוריו או אחד מהורי הוריו. נוסף על כך, יתבקש מגיש הבקשה להגיש מכתב חתום על ידי רבי או ארגון יהודי, התומך בבקשת העלייה שלו לישראל. חלק מהמסמכים הם מסמכים אזרחיים, שמטרתם היא הוכחת זהותו של מגיש הבקשה (כדוגמת דרכון או תעודת לידה שלו ושל הוריו, תעודת נישואין וכן הלאה).

אמנם, חוק השבות מאפשר לכל יהודי ברחבי העולם לשוב לארץ ישראל, אולם, המדינה מערימה לא מעט קשיים בירוקרטיים בדרכו. הדרך הטובה ביותר לעבור זאת, היא בליווי של עורך דין מיומן, שמתמחה בתחום הגשת בקשות עלייה.